פסק-דין בתיק ת"א 15763-12-09

1.         בפניי תביעה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, בגין תאונה בה היתה התובעת מעורבת ביום 6.11.09 (להלן: "התאונה").

2.         בין הצדדים בעלי הדין מחלוקת הן לעניין נסיבות אירוע התאונה והן לעניין גובה הנזק.

3.         לטענת התובעת בתמצית, במועד אירוע התאונה, זמן קצר לפני השעה 09:00, היא יצאה מקונדיטורית "בלינדר" שברחוב יל"ג בהדר הכרמל בחיפה (להלן: "הקונדיטוריה") והמתינה על המדרכה לפתיחת חנות צילום הצמודה לקונדיטוריה כשפניה לכיוון הכביש (להלן: "חנות הצילום").  במקום חנה רכב מסחרי קטן נושא מס' רישוי 87-851-14 כאשר שני גלגליו השמאליים היו על המדרכה ושני גלגליו הימניים היו על הכביש (להלן: "הרכב"). התובעת עמדה מאחורי הרכב כשלפתע הוא החל בתנועה לאחור. התובעת הרימה את ידיה באופן אינסטינקטיבי על מנת לעצור את הרכב אולם הוא פגע בה והפיל אותה ארצה בעוצמה.

            בדיעבד נודע לתובעת כי הרכב מבוטח באמצעות נתבעת מס' 1 ובעת האירוע הוא היה בשימושו של נתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע").

4.         כתוצאה מאירוע התאונה סבלה התובעת משבר מרוסק פתוח ביד ימין. התובעת הובהלה לבית החולים באמצעות רכב אמבולנס ואושפזה למשך 5 ימים, וזאת עד ליום 10.11.09.

            לבקשת התובעת מונה ד"ר מיכה רינות כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "מומחה בית המשפט"), ובחוות דעתו מיום 26.10.11 נקבע כי בעקבות אירוע התאונה נותרה לתובעת נכות רפואית צמיתה בגין מגבלות שונות בשורש היד, האצבעות ועוד, בשיעור של 15% בהתאם לסעיף 35 (1) (ב-ג) מותאם לתקנות המל"ל.

            הצדדים אינם חולקים על חוות דעתו של מומחה בית המשפט.

5.         לגרסת הנתבעים, אמנם נכון, התובעת  נפלה ונפגעה במועד ובמקום אירוע התאונה, אולם לטענתם הדבר  היה ללא כל קשר לרכב ולפיכך אין עסקינן בתאונת דרכים. ליתר פירוט  טענו הנתבעים כי במועדים הרלוונטיים לתאונה עבד נתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") בחברת הובלות של משפחת בושקר וביום האירוע הוא הסיע את האחראי עליו, מר מוחמד בושקר (להלן: "מוחמד"), לעיסוקיו בבנק לאומי שברחוב יל"ג בחיפה. הנתבע החנה את הרכב בצד שמאל של הכביש, כאשר בחלקו הוא היה על המדרכה ובחלקו האחר על הכביש, הוא דומם את מנוע הרכב, שילב להילוך ראשון ומשך את בלם היד. הנתבע ישב ברכב עם הרגליים מחוצה לו ועישן סיגריה בהמתנה לחזרתו של מוחמד. כעבור 5 דקות ניגשה לנתבע אישה צעירה, ואשר בדיעבד נודע לו כי שמה שאדיה בושקר (להלן: "שאדיה"), ואמרה לו כי אישה מבוגרת נמצאת מאחורי הרכב. הנתבע יצא מהרכב ואכן הבחין באישה היושבת על הכביש במרחק של כ-20-30 ס"מ מהרכב וידה מדממת. הנתבעים מדגישים כי עובר לאירוע התאונה הרכב היה בעצירה, לא נסע ולא הידרדר לאחור וכי המקום בו עמד הינו מישורי. 

            לטענת שאדיה, עובר לאירוע התאונה היא הסתובבה ברחוב והבחינה באישה מבוגרת אשר עמדה על המדרכה והחזיקה שקיות ותיק. האישה הסתבכה עם השקיות ונפלה כאשר ירדה מהמדרכה. במקום חנה הרכב ושאדיה הסתכלה על מנת לראות אם הנהג נמצא בתוכו  מחשש כי יסע לאחור, אולם הוא עישן סיגריה מחוץ לרכב. שאדיה ניגשה לאישה  שנפלה והבחינה כי היא מזיזה את עצמה לכיוון הרכב ואשר היה מרוחק ממנה בכמטר אחד.  בין שאדיה לבין האישה שנפלה התפתח דין ודברים כאשר הראשונה אמרה לה כי היא ראתה שהיא נפלה ללא קשר לרכב, בעוד כי השנייה טענה כי נפלה בגלל הרכב.

6.         בדיון שהתקיים בתביעה העידו התובעת ושני ילדיה מטעמה, פרופ' מרדכי שגב וגב' דינה ליבוביץ'. מנגד, מטעם הנתבעים העידו הנתבע, שאדיה ומוחמד, והצדדים סיכמו טענותיהם בתביעה.

7.         הנתבעים מפנים לסתירות מסתירות שונות, אשר עלו, כביכול, בגרסת התובעת תוך הפניה לעדותה במסגרת הדיון בבקשה לתשלום תכוף, בתצהיר עדותה הראשית ובחקירה הנגדית על אותו תצהיר.

            טרם אתייחס ביתר פירוט לטענות הנתבעים אקדים ואומר כי התובעת הותירה עלי רושם אמין בחקירתה ואני מאמין לגרסתה באשר לנסיבות אירוע התאונה. יתירה מכך, יש לזכור כי עסקינן בהליך אזרחי ובמסגרתו על התובעת להוכיח את גרסתה על פי מאזן ההסתברויות ולא מעבר לכך. במקרה דנן התובעת אכן עמדה בנטל זה, זאת גם אם תאמר כי התגלתה סתירה בעניין זה או אחר שאינו מהותי במשפט.

            כן יש להדגיש כי חזית המחלוקת בין הצדדים הינה מצומצמת ומתמקדת בשאלה האם התובעת נפלה כתוצאה מפגיעת הרכב, או שמא ללא קשר אליו. בחקירתה הנגדית של העדה מטעם הנתבעים, גב' שאדיה, היא העידה לעניין זה באומרה:

" ש.       אנחנו מסכימים שהגברת נפלה, שהיא נפלה מאחורי הרכב וכן את טוענת שאחרי שהיא נפלה היא קצת זזה והגיעה מתחת לרכב.

                         ת.        נכון.

 ש.       ז"א, אחרי שהיא נפלה ונפצעה היא היתה מתחת לפגוש האחורי של הרכב?

ת.         כן.

ש.        אנחנו רק לא מסכימים על למה היא נפלה.

ת.         כן" (שם, עמ'  28 שורה 18 לפרוטוקול הדיון).